שלפוחיות (בועות) ברגליים אחרי ריצה והליכה: טיפול ומניעה

נעל שלא מתאימה בגודל: נעל גדולה מדי נותנת לרגל להחליק קדימה ואחורה בכל צעד, ונעל צרה מדי לוחצת בנקודות קבועות. כדאי למדוד נעליים בסוף היום, כשכף הרגל מעט נפוחה, ועם הגרביים שבהן תשתמשו.

נעל חדשה: נעל שעוד לא התרככה והתאימה את עצמה לרגל היא אחד הגורמים השכיחים, במיוחד בנעליים צבאיות ובנעלי הליכה קשיחות.

גרב שמתקפלת או במידה לא נכונה: קפל בבד בתוך הנעל יוצר נקודת חיכוך קבועה. גם תפר עבה בבוהן יכול לגרום לבועה בהליכה ארוכה.

גרב שנשארת רטובה: כותנה רגילה סופגת זיעה ומתייבשת לאט, והעור שמתחתיה מתרכך. גרב שמרחיקה לחות מהעור מפחיתה את הסיכון.

ברוב המקרים עדיף לא לפוצץ. העור שמעל השלפוחית הוא התחבושת הטבעית הטובה ביותר, והוא מגן על האזור מזיהום. מכסים בפלסטר רגיל, או עדיף בפלסטר הידרוקולואידי לשלפוחיות, שמרפד ומוריד לחץ. את הפלסטר ההידרוקולואידי משאירים עד שהוא מתחיל להתקלף מעצמו.

אם השלפוחית גדולה, מתוחה ומכאיבה מאוד בהליכה, ואתם בריאים ללא בעיות רקע, אפשר לנקז אותה בזהירות: שוטפים ידיים, מחטאים מחט, מנקבים חור קטן בשוליים, לוחצים בעדינות כדי שהנוזל יצא, ומשאירים את העור העליון במקום. אחר כך מחטאים ומכסים.

אם השלפוחית כבר נפתחה, לא מורידים את העור שנשאר. שוטפים במים וסבון, מייבשים בעדינות ומכסים.

אנשים עם סוכרת, עם נוירופתיה (ירידה בתחושה) או עם בעיות בזרימת הדם לרגליים לא מנקזים שלפוחיות בעצמם, ופונים לצוות המטפל כבר באותו יום, גם על שלפוחית קטנה.

פונים לרופא אם יש סימני זיהום: אדמומיות שמתפשטת, חום מקומי, נפיחות, מוגלה, פסים אדומים או כאב שמחמיר. גם שלפוחית שחוזרת שוב ושוב בלי חיכוך ברור, או שלפוחיות רבות בלי סיבה מוכרת, מצדיקות בדיקה.

מרגילים נעל חדשה בהדרגה: כמה הליכות קצרות לפני ריצה ארוכה, טיול או מסע.

בוחרים גרב במידה המדויקת, עם תפר בוהן חלק ופס גומי שלא מתגלגל, כדי שלא ייווצרו קפלים. ריפוד ממוקד בעקב ובכרית כף הרגל מפחית חיכוך בדיוק במקומות שבהם נוצרות רוב השלפוחיות, בלי להוסיף עובי מיותר בשאר הגרב.

שומרים על רגליים יבשות: גרב שמרחיקה לחות ומתייבשת מהר, ובפעילות ארוכה מחליפים לזוג יבש באמצע. עור יבש עמיד הרבה יותר לחיכוך.

מגנים מראש על הנקודות הרגישות: מי שיודע שהעקב שלו תמיד נפגע, מדביק עליו פלסטר או טייפ לפני שמתחילים ולא אחרי שכבר כואב.

עוצרים מוקדם: תחושת שריפה או "נקודה חמה" היא הסימן הראשון. עצירה של דקה כדי לסדר את הגרב או להדביק פלסטר חוסכת שלפוחית של שבוע.

במסע נפגשים כל הגורמים יחד: נעליים גבוהות וקשיחות, משקל על הגב שמגביר את הלחץ על כף הרגל, שעות של הליכה ולעיתים קרובות גם חום ואבק. לכן ההכנה מתחילה לפני המסע: נעליים שכבר נלבשו והתרככו, ציפורניים קצרות, ופלסטרים על הנקודות שנפגעו בעבר.

במהלך המסע מחליפים לגרב יבשה בכל הזדמנות, ומנערים חול ואבנים מהנעל ברגע שמרגישים אותם. גרב צבאית עם ריפוד בעקב, בבוהן ובאזור הקנה, מבד שמרחיק לחות, מפחיתה מאוד את החיכוך מול המגף. הרחבה על בחירת גרביים לשירות יש במדריך הגרביים לחיילים.