גרביים לסוכרתיים: 6 דברים לבדוק לפני שקונים

1. גומי רך שלא לוחץ: פס גומי הדוק שמשאיר סימן על השוק יכול להפריע לזרימת הדם. עדיף פס רחב ורך שמחזיק את הגרב במקום בלי להדק.

2. תפרים חלקים: תפר עבה בבוהן יוצר נקודת חיכוך קבועה, ובכף רגל עם תחושה מופחתת הוא עלול לגרום לפצע בלי שירגישו. מחפשים גרב עם תפר שטוח או בלי תפר בולט.

3. ניהול לחות: עור שנשאר רטוב מזיעה נוטה יותר לפטרת, לסדקים ולפצעים. גרב שמרחיקה לחות ומתייבשת מהר עוזרת לשמור על העור יבש.

4. הגנה מחיידקים: גרב עם סיבים אנטי-בקטריאליים מגבילה התרבות חיידקים בבד, וזו שכבה נוספת של היגיינה.

5. צבע בהיר: בגרב בהירה קל יותר לשים לב לכתם של דם או הפרשה מפצע שלא הרגשתם.

6. מידה מדויקת: גרב גדולה מדי מתקפלת בתוך הנעל, וגרב קטנה מדי לוחצת. שני המצבים יוצרים חיכוך.

רגליים קרות הן תלונה נפוצה, ולפעמים הן פשוט עניין של מזג אוויר או של זרימת דם טבעית חלשה. אבל אצל אנשים עם סוכרת, רגליים קרות באופן קבוע, במיוחד יחד עם שינוי צבע (חיוורון או כחלון), עור מבריק ודק, כאב בשוקיים בזמן הליכה שעובר במנוחה, או פצעים שמחלימים לאט, עלולות להעיד על פגיעה בזרימת הדם העורקית (PAD). במצב כזה צריך להיבדק אצל הרופא.

כדי לחמם רגליים קרות לובשים גרביים נקיות ורכות, ולא משתמשים בבקבוק חם, בכרית חימום או ברגליים ליד תנור. כשהתחושה מופחתת, קל מאוד להיכוות בלי להרגיש.

בודקים את כפות הרגליים כל יום, כולל בין האצבעות ובכף הרגל (בעזרת מראה או בעזרת בן משפחה), ומחפשים אדמומיות, שפשופים, שלפוחיות, סדקים, יבלות או שינוי צבע.

רוחצים במים פושרים, ובודקים את טמפרטורת המים ביד או במרפק ולא ברגל. מייבשים היטב, במיוחד בין האצבעות, ומורחים קרם לחות על כף הרגל אבל לא בין האצבעות.

מחליפים גרביים כל יום, ולא הולכים יחפים, גם לא בבית.

בודקים את פנים הנעל לפני שנועלים, כדי לוודא שאין בה אבן קטנה, תפר בולט או חלק שנשבר.

לא חותכים יבלות ועור קשה לבד, ולא משתמשים בתכשירים להסרת יבלות בלי אישור רפואי. גזירת ציפורניים נעשית ישר ולא עמוק בפינות, ומי שמתקשה בכך נעזר בפדיקוריסט רפואי.

פונים לצוות המטפל כבר באותו יום על כל פצע, שלפוחית, סדק, שינוי צבע, נפיחות, חום מקומי או כאב חדש בכף הרגל, גם אם הם נראים קטנים. אצל אנשים עם סוכרת עדיף לבדוק מוקדם מדי מאשר מאוחר מדי. בנוסף, מומלץ לעבור בדיקת כף רגל אצל הצוות המטפל לפחות פעם בשנה, ולעיתים קרובות יותר אם יש נוירופתיה או בעיות בזרימת הדם.